חופשה היא בדרך כלל מילת הקסם של כל עובד, אחרי הכול מי לא אוהב להיעדר קצת מהעבודה מידי פעם? ובכל זאת, ישנם מקרים בהם דווקא המעסיק הוא המעוניין בחופשה, והעובד פחות. אז מהי חופשה כפויה מצד המעסיק? באילו מצבים היא אפשרית? מהן זכויותיו של העובד במסגרתה? על כל זאת ועוד במאמר שלפניכם.
מהי חופשה כפויה מצד המעסיק?
על מנת להסביר מהי חופשה כפויה מצד המעסיק יש להקדים הסבר קצר בדבר ימי חופשה מעבודה בכלל, ואת זאת נעשה על ידי הצגתו של חוק חופשה שנתית.
חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951
סעיף 3 לחוק חופשה שנתית קובע כי כל עובד יהיה זכאי לחופשה שנתית, כאשר אורך החופשה משתנה בהתאם לוותק שלו במקום העבודה. כך למשל עבור כל אחת מ-5 השנים הראשונות באותו מקום עבודה יהיה זכאי העובד ל-16 ימי חופשה, עבור השנה השישית ל-18, עבור השנה השביעית ל-21 וכן הלאה.
סעיף 8 לחוק קובע כי חופשתו השנתית של עובד חייבת להיות רציפה, אך בהסכמת העובד והמעסיק ניתן לחלקה, וזאת בתנאי שלפחות פרק זמן אחד של החופשה יעמוד על 7 ימים רצופים.
חופשה כפויה
אם כן, לאחר שהבנו מהי החופשה השנתית המגיעה לכל עובד, ניתן להבין מהי חופשה כפויה. מצב של חופשה כפויה הוא מצב בו המעסיק מכריח את העובד לנצל את ימי החופשה שלו, כולם או חלקם, במועד שקבע, וזאת על אף שהעובד אינו מעוניין בכך.
חשוב לדעת שחופשה כפויה שכזאת היא אפשרית על פי החוק, אך עומדים בצידה מספר תנאים וזכויות של העובד שאין לעבור עליהם. נפרטם בסעיפים הבאים.
זכויות העובד בחופשה כפויה מצד המעסיק
כאמור לעיל, החוק מעניק למעסיק את כוח משמעותי של בחירה מתי יצא העובד לחופשה, וזאת ללא תיאום עימו. אך גם העובד לא נותר ללא הגנה. על מנת להתמודד עם הכוח המשמעותי הזה של המעסיק מעניק החוק לעובד מספר זכויות מרכזיות:
זכות ראשונה: הודעה מוקדמת במקרה של חופשה ארוכה
הזכות הראשונה של עובד בהקשר של חופשה כפויה מצד המעסיק היא הודעה מוקדמת של 14 ימים מראש על דבר החופשה, כאשר החופשה הכפויה עולה על 7 ימים רצופים. הודעה מוקדמת זו מאפשרת לעובד לתכנן את צעדיו, וכך לנצל את החופשה כראוי, גם אם לא מדובר בחופשה מיוזמתו. כאשר מדובר בחופשה הקצרה מ-7 ימים חובה זו לא חלה על המעסיק, כך שלמעשה הוא יכול לכפות חופשה על העובד מהיום למחר.
זכות שנייה: שימוש רק בימי חופשה צבורים
הזכות השנייה של כל עובד בהקשר של חופשה כפויה מצד המעסיק היא זכותו שלא לצאת לחופשה על חשבון ימי חופשה שאינם צבורים לו. כלומר, מעסיק אינו יכול להכריח עובד לצאת לחופשה אם אין לו ימי חופש צבורים, על חשבון ימי חופשה שיצטברו בעתיד. מעסיק שמעוניין לעשות זאת בכל זאת יצטרך לשלם לעובד בעבור אותם ימים, או להוציאו לחל"ת, שלו כבר תנאים שונים שאין פה המקום לפרטם.
זכות שלישית: איסור על חופשה כפויה במצב חירום
הזכות השלישית נוגעת כבר למצבי חירום, כלומר מצבים בהם מקום העבודה נמצא באזור שהוכרז לגביו מצב חירום. במצב כזה אין המעסיק רשאי לנכות את ימי ההיעדרות של העובדים מימי החופשה השנתית שלהם, כך שלמעשה לא ניתן להוציאם לחופשה כפויה.
לגבי התשלום המגיע לעובדים במצב כזה אין הוראה חוקית ברורה, והדבר מוסדר בדרך כלל בין ארגוני המעסיקים לארגוני העובדים במקום העבודה, ולעיתים אף על ידי תקנות מיוחדות לאותה שעת חירום.
זכות רביעית: חישוב ימי מחלה בזמן חופשה
הזכות הרביעית, והאחרונה אותה נזכיר במאמר זה, נוגעת לאופן חישוב ימי החופשה במקרה בו העובד חלה או נפצע במהלכה. במקרה כזה ספירת ימי החופשה תיעצר עם רגע הפציעה או המחלה, והימים הללו ייחשבו לו כימי מחלה ולא כימי חופשה. בימים אלו יהיה זכאי העובד לדמי מחלה, והכול בהתאם לתנאים השונים הקבועים בחוק.
חובתו של המעסיק לנהוג בתום לב
מנגד לזכויותיו של העובד עומדות בדרך כלל חובות שונות למעסיק, כפי שראינו גם בסעיף הקודם, אך גם מנגד לזכויותיו של המעסיק עומדות חובות שונות למעסיק.
כך למשל במקרה של זכות המעסיק להוציא את עובדיו לחופשה כפויה, שהיא נושאו של מאמר זה. חובתו של המעסיק בהקשר זה היא לנהוג בתום לב בהחלטותיו, ולא להשתמש בהוצאה לחופשה כתחליף לצעדים נדרשים אחרים, כגון צעדים משמעתיים כלשהם.
חובתו של המעסיק לנהוג בתום לב גוררת אחריה גם חובת היענות כללית לבקשותיו של העובד בדבר מועד ניצולם של ימי החופשה, וכאשר המעסיק בכל זאת מסרב, מטעמים לגיטימיים, נימוק מסודר של הסיבות לסירוב.
אם כן, כפי שניתן לראות, בסך הכול זכותו של המעסיק להוציא את עובדיו לחופשה כפויה היא זכות מצומצמת יחסית, זאת על ידי הגבלותיה הן בזכויות העובד והן בחובותיו שלו עצמו על פי החוק והפסיקה. כנגד מעסיק שלא עומד בתנאים אלו, בין אם מדובר במה שהוגדר במאמר זה כזכויותיו של העובד ובין אם מדובר במה שהוגדר כחובותיו של המעסיק, ניתן לנקוט כנגדו בצעדים שונים בעזרתו של עורך דין לדיני עבודה.
מעוניינים במידע נוסף על חופשה כפויה מצד המעסיק או על דיני עבודה בכלל? פנו לעו"ד ליאת פייגל, עורכת דין מומחית לדיני עבודה.
שאלות ותשובות בנושא חופשה כפויה מצד המעסיק – מה זה אומר?
חופשה כפויה היא חופשה שקובע המעסיק לעובד שלו, בהיסתמך על ידי החופשה השנתית שיש לאותו העובד. לכן, כאשר עובד מקבל הודעה מהמעסיק שלו על הוצאה כפויה לחופשה, ירדו מימי החופשה השנתיים של אותו העובד מספר הימים שהוא צבר, כנגד מספר הימים שבהם שהה בחופשה כפויה.
למעסיק יש זכות להוציא את העובד לחופשה כפויה, אך גם לעובד שיוצא לחופשה כזאת יש זכויות. אם מדובר על חופשה של יותר משבעה ימים, על המעסיק להודיע על כך 14 ימים מלפני ההוצאה הכפויה לחופשה. הזכות השנייה של העובד היא שהמעסיק ישתמש רק בימי החופשה שצבר, ולא בימי חופשה שעתיד העובד לצבור. בנוסף, אין להוציא עובד לחופשה כזאת במקרה של מצב חירום ואין להוריד לו ימי חופשה בעת מחלה באמצע חופשה כפויה.
במידה ועובד יצא לחופשה כפויה, ובמהלך החופשה הכפויה הוא חלה, חל איסור על המעסיק להוריד לו ימי חופשה. במקום זה, יצטרך המעסיק להוריד ימי מחלה לעבוד ולשמור את ימי החופשה הצבורים שלו.
חובה נוספת שחלה על המעסיק היא לנהוג בתום לב. זה אומר שהמעסיק לא יכול להוציא את העובד לחופשה כפויה בעקבות מניעים שאינם מתום לב, כמו למשל הוצאה לימי חופשה כחלק מצעדים משמעתיים. לדוגמא, אם מעסיק רוצה לפעול נגד עובד, אך אין לו כלים לכך, הוא יכול להוציא אותו לחופשה כפויה ובכך לפגוע בחופש הבחירה שלו, תוך מחיקת הימים שצבר העובד. צעד זה הוא פסול ואסור.
