התשלום בגין נסיעות עשוי להצטבר למאות שקלים בשנה. עם זאת, הרבה מעסיקים לא ממלאים את חובתם וגם העובדים לא תמיד מודעים לזכויות שלהם. בשביל למנוע מצב שבו מפספסים החזר הוצאות מן הסוג הזה, חשוב להכיר את לשון החוק ובמידת הצורך להתייעץ עם עורך דין מקצועי. כמו כן, כדאי לדעת מתי מותר להגיש תביעה ואיך עושים את זה בצורה מהירה ויעילה.
כל עובד בישראל שזקוק לאמצעי תחבורה על מנת להגיע למקום העבודה שלו זכאי בתנאים מסוימים לקבל דמי נסיעה ומימון מצד המעסיק. מטרת המימון היא לאפשר למעסיק להשתתף בהוצאות הנסיעה, כחלק מהזכויות הסוציאליות הנאכפות על ידי משרד העבודה. עם זאת, גם העובדים וגם המעסיקים לא תמיד מכירים את לשון החוק או יודעים מה החובות והזכויות הנגזרות ממנו.
באופן עקרוני, גובה החזר הוצאות הנסיעה מחושב לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס או לפי מחיר של כרטיס חופשי חודשי. מכאן והלאה כבר יש המון מקום לגמישות, כי זה תלוי למשל במקום המגורים של העובד ביחס למיקום הגיאוגרפי של מקום העבודה. כמו כן, קיימים הבדלי תעריפים בין מסלולים וקווים.
כך יודעים איזה עובד זכאי לדמי נסיעות
החוק מכיר במורכבות של החזר הוצאות נסיעה ולכן הוא מגדיר מי העובדים שזכאים לזה. לפי החוק, יש כמה קריטריונים שבהם צריך לעמוד על מנת לקבל את ההחזר:
-
צורך בתחבורה ציבורית – החוק קודם כל בודק איך העובד יכול או לא יכול להגיע למקום העבודה שלו. בשביל לעמוד בתנאי הסף הבסיסיים, על העובד להוכיח שהוא זקוק לתחבורה ציבורית. אם העובד לא צריך תחבורה ציבורית ויכול להגיע עצמאית, הוא גם לא יהיה זכאי לקבל החזר בגין הנסיעות.
-
מרחק – דמי נסיעה ניתנים רק לעובדים שמתגוררים במרחק של מעל 500 מטר ממקום העבודה שלהם. במידה וגרים קרוב יותר, אי אפשר לדרוש החזר בגין הנסיעות וגם סביר להניח שלא יהיה בהן צורך.
-
מצב גופני של העובד – עובדים בעלי מוגבלויות יכולים לקבל החזר נסיעות גם אם הם גרים במרחק של פחות מ-500 מטר ממקום העבודה שלהם. במקרים כאלה צריך לבחון היטב את הנסיעות, על מנת לוודא זכאות לדמי נסיעות לאחר התייעצות עם עורך דין.
מה קורה אם אין תחבורה ציבורית לעבודה?
אחת השאלות שחוזרות על עצמן גם אצל המעסיקים שצריכים לשלם החזרי נסיעות וגם אצל העובדים שרוצים לממש את הזכויות שלהם, היא מה בדיוק קובע החוק לגבי נסיעות שבהן אין תחבורה ציבורית ממקום העבודה למקום המגורים או ההיפך. זו למרבה הצער תופעה נפוצה בישראל, בגלל שהתחבורה הציבורית לוקה בחסר.
אז לפי החוק, במצבים כאלה העובדים עדיין יהיו זכאים להחזר הוצאות נסיעה. כמו כן, החוק קובע שיש לשלם לעובדים את החזר הוצאות הנסיעה אפילו אם הם לא עושים שימוש בפועל בתחבורה הציבורית – אלא מגיעים ברגל, רוכבים באופניים או נוסעים ברכב הפרטי שלהם.
מי אינו זכאי לקבל החזר נסיעות?
הצד השני של המטבע מתאר את העובדים שאינם זכאים על פי החוק לקבל החזר בגין הוצאות הנסיעה שלהם. לפי החוק, מדובר קודם כל על עובדים שהמעסיק מעמיד לרשותם הסעה. אם יש הסעה למקום העבודה, אי אפשר לקבל דמי נסיעה.
שנית, צו ההרחבה לא חל על עובדים שזכאים להחזר נסיעות בתנאים טובים יותר – כמו למשל כאלה שמשתייכים אל הסכם קיבוצי שחל על כל העובדים באותו מגזר כמו שלהם, או כאלה שהסכם העבודה האישי שלהם מציע תנאים טובים יותר. מבחינת החוק, אין סיבה להחיל את צו ההרחבה באופן שמהווה הרעת תנאים.
גם עובדים עם מוגבלות שמועסקים במפעל מוגן לא זכאים לקבל החזרי נסיעות. בהקשר הזה אין משמעות לשאלה מה מרחק מקום המגורים מהעובדה, כי החוק מחריג אותם מצו ההרחבה וקובע שהם לא זכאים להחזר הוצאות נסיעה.
איך מחשבים את ההחזר על הנסיעות?
השאלה המעניינת היא כמה בעצם שווים דמי נסיעה ואיך מבצעים את החישוב. כדי לענות על זה, צריך לדעת כמה עולה מחיר הנסיעה המוזל באוטובוס ציבורי, או כאמור כמה עולה כרטיס מנוי חודשי מוזל.
את ההחזר מחשבים לפי העלות של מחיר נסיעה מוזל או כרטיס חופשי חודשי בקווים שמיועדים לנסיעה בין מקום המגורים של העובדים לבין מקום העבודה שלהם. כפועל יוצא מכך, עובדים שזקוקים ליותר מאוטובוס אחד כדי להגיע למקום העבודה שלהם גם זכאים להשתתפות נוספת – אבל רק בתנאי שיש לפחות 3 תחנות באוטובוס הנוסף שבו הם נוסעים.
האם יש סכום מינימום ומקסימום?
אין סכום מינימום עבור חישוב של החזר הוצאות נסיעה, אבל כן יש סכום מקסימום שמתעדכן מפעם לפעם בצו ההרחבה ובחוק. נכון להיום ולפי הפעם האחרונה שבה עודכן הסכם החזר הוצאות הנסיעה, הסכום המקסימאלי שאפשר לשלם לעובד עומד על 22.60 ש"ח ליום עבודה.
מכאן והלאה, צריך לבדוק כיצד חושבו הימים שנכללים בהחזר ההוצאות. על פניו, החישוב הזה משמעותי כי הוא יכול לעשות את ההבדל בין החזר הוצאות נסיעה בסכומים של כמה מאות שקלים בחודש לבין החזר של עשרות שקלים בלבד.
מבחינת החוק, מה שצריך לעשות כדי לחשב את החזר הוצאות הנסיעה זה להביא בחשבון רק את ימי העבודה בפועל – בלי ימים שבהם הם לא הגיעו לעבודה, כולל ימי חופש או ימי מחלה.
מה הקשר בין דמי נסיעה לבין התחום שבו עובדים?
אחד הדברים הכי מעניינים עם האופן שבו מחשבים החזר הוצאות נסיעה קשור להבדלים בין התחומים השונים. בגלל שהחוק מכיר בכך שיש הבדלים גם בין העובדים וגם בין התחומים, הוא מתייחס בנפרד למגזרים מסוימים ובהם:
-
ענף אולמות וגני אירועים – לפי החוק, עובדים בתחומים האלה זכאים לדמי נסיעה בסכום כפול עבור כל יום עבודה מפוצל. יתרה על כך, החוק מחייב את המעסיקים בתחומים הללו לדאוג להסעת העובדים לביתם במידה והם סיימו לעבוד אחרי תום שעות הפעילות של התחבורה הציבורית וכל עוד אין לעובד הסדר אחר.
-
שמירה, אבטחה, ניקיון ותחזוקה – בענפים האלה זכאים העובדים לקבל מלבד החזר הוצאות נסיעה לפי צו ההרחבה הכללי, גם השתתפות בהוצאות הנסיעה לביתם מתחנת ההסעה הקרובה ביותר.
-
בני נוער – בחופשת לימודים זכאי מעסיק להעסיק בני נוער מעל גיל 16 רק עד השעה חצות. כמו כן, זה בתנאי שהוא דואג להסעת בני הנוער באופן שלא כולל שימוש בתחבורה ציבורית ומיד לאחר סיום העבודה – בלי קשר לשאלה באיזו שעה העבודה הסתיימה. במידה והמעסיק לא יכול לדאוג לזה, עליו לאתר גורם מטעמו.
האם עובדים שמתגוררים באתר העבודה זכאים להחזר הוצאות?
יש הרבה עובדים שמתגוררים באתר העבודה שלהם. לגביהם, צריך לבדוק האם הם זכאים על פי החוק לקבל דמי נסיעות ואת ההחזר לפי צו ההרחבה.
כיום, הפסיקה קובעת שאותם עובדים שמתגוררים באתר העבודה אכן זכאים להחזר הוצאות נסיעה – אבל רק עבור ימים שבהם הם הגיעו ממקום המגורים למקום העבודה שלהם, או לחילופין חזרו ממקום העבודה אל מקום המגורים בסיום יום העבודה.
