ClickCease

חופשה כפויה – כל מה שרציתם לדעת

חופשה כפויה – האם יש דרכים לדחות אותה? מה הדרך היעילה ביותר להתמודד עם חופשה כפויה? הזכות לחופשה שנתית היא אחת מהזכויות הבסיסיות ביותר של כל עובד, אך אין משמעות הדבר שיש לו שליטה מוחלטת במועדי החופשה ובהחלטה האם בכלל לצאת לחופשה. למעשה, ייתכן בהחלט מצב של חופשה כפויה, בו מודיע המעסיק לעובד על יציאתו לחופשה, גם ללא שהסכים לכך. 

 

חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951

לפני שנעבור לעסוק באופן ספציפי בחופשה כפויה, יש להבהיר מספר דברים בקשר לזכותו של העובד לחופשה שנתית. זכות העובד לחופשה שנתית מעוגנת בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: חוק חופשה שנתית).

וכך קובע החוק: בעבור כל אחת מחמש שנות העבודה הראשונות אצל אותו מעסיק יהיה זכאי העובד ל-16 ימי חופשה שנתית, בעבור השנה השישית יהיה זכאי העובד ל-18 יום, בעבור השנה השביעית יהיה זכאי העובד ל-21 ימי חופשה, ובעבור כל אחת מהשנים הבאות יהיה זכאי ליום חופשה אחד נוסף, עד לתקרה של 28 ימי חופשה בשנה.

 

רציפות החופשה

החוק אינו מסתפק רק בקביעת מספר ימי החופשה, אלא קובע גם את אופן יישומה, או במילים אחרות – מותיר הוראות בנוגע לרציפות החופשה. כך קובע סעיף 8 לחוק חופשה שנתית כי ימי החופשה ינצלו ברציפות, וסעיף 6 לחוק קובע שהדבר יתבצע בחודש האחרון של השנה או בשנה שלאחר מכן.

עם זאת, החוק כן מאפשר את חלוקתה של החופשה, בהסכמתם של העובד, המעסיק וועד העובדים, ובתנאי שלפחות 7 ימים מתוכה ינוצלו באופן רציף.

 

צבירת ימי חופשה

חוק חופשה שנתית מתייחס גם לאפשרות צבירת ימי החופש, וכך קובע סעיף 7 לחוק: ככלל לא ניתן לצבור ימי חופש משנה לשנה, אך בהסכמתו של המעסיק יכול העובד לנצל רק 7 ימי חופשה בשנה, ולצבור את ימי החופשה הנותרים למשך השנתיים הבאות בלבד.

שר העבודה יכול, על ידי תקנת תקנות, למנוע כליל את אפשרות צבירת החופשה בענפי תעסוקה מסוימים, וזאת אם הוא חושב שבריאותם של העובדים או אופי העבודה מחייבים חופשה מלאה מידי שנה.

 

חופשה כפויה – באלו תנאים?

עד לכאן עסקנו באופן כללי בזכותו של העובד לחופשה שנתית ובאופן בו היא מיושמת. עתה נעבור לעיסוק בחופשה כפויה, חופשה שנאלץ העובד לקחת בניגוד להסכמתו, בשל רצונו של המעסיק.

חופשה כפויה היא אפשרית על פי חוק, מתוך הבנה שצרכים ארגוניים מחייבים את שליטתו של המעסיק במועד חופשתם של העובדים, אך על מנת לעשות זאת צריך המעסיק לעמוד במספר תנאים, אותם נפרט להלן:

 

תנאי ראשון – חופשה רציפה או אישור העובד

את התנאי הראשון כבר הזכרנו לעיל, והוא קשור בחוק הקובע כי ימי החופשה ינוצלו באופן רציף, אלא אם המעסיק והעובד הסכימו ביניהם אחרת, ובאישור וועד העובדים, אם קיים כזה במקום העבודה.

חוק זה מלמד אותנו כי מעסיק אינו יכול להוציא עובד לחופשה כפויה שאיננה רציפה, אלא בהסכמתו של העובד לחלק את ימי החופשה.

 

תנאי שני – הודעה מוקדמת

התנאי השני רלוונטי רק לחופשה שאורכה הוא 7 ימים ומעלה, כאשר לצורך חישוב אורכה של החופשה נספרים גם ימי שישי ושבת. לפני חופשה כפויה כזו חייב המעסיק להודיע על כך לעובד בכתב 14 ימים מראש, בנוגע לחופשה קצרה יותר אין חובת הודעה מוקדמת כלל.

 

תנאי שלישי – לעובד יש ימי חופשה צבורים

כפייתה של חופשה על עובד אפשרית רק כאשר עומדים לזכותו של העובד ימי חופשה צבורים. כאשר אין כאלו בנמצא, מכיוון שהעובד כבר ניצל את כל ימי החופשה שלו, המעסיק יכול להוציא את העובד לחופשה כפויה רק בתנאי שישלם לו בגין אותם ימי עבודה ולא ינכה אותם מימי החופשה העתידיים שלו.

 

תנאי רביעי – עמידה בתנאי ההסכמים הקיבוציים

במקומות עבודה רבים יחסי העבודה כפופים להסכמים קיבוציים שונים. הסכמים אלו בדרך כלל מגבילים את זכותו של המעסיק להוציא את עובדיו לחופשה כפויה, ועל כן כדי לממש את זכותו זו צריך המעסיק לעמוד בכל ההגבלות המופיעות בהם.

 

תנאי חמישי – תום לב

ככל זכות העומדת לאדם, גם את הזכות להוציא את עובדיו לחופשה כפויה צריך המעסיק לנצל בתום לב, כאשר חובה זו אף מוגברת במסגרת דיני העבודה.

בהתאם לכך, צריך המעסיק להתייעץ עם עובדיו לפני הוצאתם לחופשה, להקשיב להם ולהתחשב בצרכיהם ובבקשותיהם. בנוסף לכך, עליו להימנע משימוש בחופשה הכפויה כתחליף להליך אחר, כמו למשל: הליכי משמעת, הפסקת עבודה בפועל.

חובת תום הלב המוגברת המושתת על המעסיק מחייבת אותו גם להקשיב בלב פתוח ובנפש חפצה לבקשות מצידם של העובדים לצאת לחופשה, וכאשר הוא בכל זאת מסרב, לנמק את סירובו בטעמים סבירים והגיוניים.

 

חופשה כפויה ללא תשלום

עד עתה עסקנו בחופשה כפויה רגילה, כזו שבעבורה זכאי העובד לתשלום כאילו עבד. אך ישנה עוד סוג של חופשה כפויה – חופשה כפויה ללא תשלום.

בניגוד לחופשה כפויה רגילה, בחופשה ללא תשלום, כפי שניתן להבין משמה, אין העובד זכאי לשכר, ולמעשה יחסי העבודה בינו לבין המעסיק מושהים באופן זמני. עם זאת, על העובד עדיין חלות חובות מסוימות כלפי המעסיק כמו: חובת נאמנות, איסור תחרות ועוד.

 

חופשה כפויה ללא תשלום – האם מותרת?

באופן פשוט, מותר למעסיק להוציא את עובדיו לחופשה כפויה ללא תשלום. עם זאת, צעד כזה ייתכן בהחלט שייחשב להרעה בתנאי העבודה, דבר שיוביל לזכותו של העובד להתפטר בדין פיטורים, וכך הוא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים כאילו פוטר.

בנוסף לכך, הוצאה לחופשה כפויה ללא תשלום ללא הגבלת זמן, או לזמן ארוך במיוחד, נחשבת לפיטורים לכל דבר ועניין, ויש לבצע את כל הליכי הפיטורים הרגילים לפני מימושה.

חשוב לציין כי אמנם בזמן חופשה כפויה ללא תשלום העובד אינו זכאי לשכר, אך הוא כן עשוי להיות זכאי לדמי אבטלה, זאת בתנאי שאורכה של החופשה עולה על 30 יום.

 

לפרטים נוספים: עו"ד ליאת פייגל, עורכת דין מומחית לדיני עבודה.

מה היה לנו עד עכשיו?

מחפשים משרד עורכי דין בנושא ?
לקבלת ייעוץ חינם השאירו פרטים