לזוגות חד מיניים אפשרויות שונות כיצד לממש את זכותם להורות, כאשר חלק מהן כוללות אימוץ, בין אם על ידי שני בני הזוג ובין אם רק על ידי אחד מהם. למעשה הליך של אימוץ ילדים לזוגות חד מיניים עלול להיות מורכב ומסובך, שכן יש בו אפשרויות ומסלולים שונים ורבים. זוהי הסיבה בגינה חשוב להכיר היטב את הצד המשפטי של ההליך לפני תחילתו.
אימוץ ילדים לזוגות חד מיניים בישראל
חוק האימוץ הישראלי עצמו נוקט בלשון ממנה משתמעת הכוונה למנוע את אפשרויות האימוץ ממי שאינם חיים בזוגיות המורכבת מאיש ואישה, וכך אכן הבינו אותו במשך שנים רבות.
כל זאת עד פסיקתו של בית המשפט העליון בשנת 2004, בה נקבע כי מכיוון שאחד החריגים לכללים בדבר זהותם של ההורים המאמצים הוא טובת הילד, הרי שגם זוגות חד מיניים יכולים להיות מועמדים להורות על ידי אימוץ, אם טובתו של הילד עולה בקנה אחד עם העניין.
ואכן עמדה זו התקבלה לחלוטין בפרקטיקה המשפטית, כך שבשנת 2008 הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיה לפיה היותם של ההורים המאמצים הפוטנציאלים זוג חד מיני איננה מהווה כל מניעה לאימוץ, והיא לכל היותר עוד אחד מבין השיקולים הרלוונטיים הנבחנים בכל מקרה לגופו.
אימוץ ילדים לזוגות חד מיניים בישראל בפועל
עד כאן פרטנו את השתלשלות העניינים מבחינה משפטית, אך למעשה גם אם הדבר מותר אין זה אומר שהוא פשוט. זוגות חד מיניים רבים עוד נתקלים בקשיים שונים ומגוונים בעת תהליך אימוץ מלא, כלומר תהליך אימוץ של ילד שאינו ילדו הביולוגי של אף אחד מבני הזוג.
מסיבה זו מומלץ להיעזר בעורך דין מומחה לדיני משפחה ובעל ניסיון באימוץ ילדים לזוגות חד מיניים. שכירת שירותיו של עורך דין כזה בהחלט עשויה להגדיל את סיכויי ההצלחה של ההליך, ולהבטיח דרך שקטה ונעימה יותר.
אימוץ ילדים לזוגות חד מיניים בחו"ל
בשל הקשיים הרבים הכרוכים בהליך אימוץ ילדים בישראל בכלל, והליך אימוץ כזה בעבור זוגות חד מיניים בפרט, רבים הם המעדיפים לפנות להליך אימוץ במדינות אחרות. הליך כזה כולל שני שלבים:
שלב ראשון: ביצוע אימוץ חוקי במדינה הזרה
בשלב הראשון יצטרכו בני הזוג לעבור הליך אימוץ חוקי במדינה אחרת. הליך זה משתנה כמובן בין מדינה למדינה ואין הוא צריך כלל להיות זהה להליך האימוץ הישראלי.
שלב שני: רישום כהורה מאמץ
לאחר שבוצע אימוץ כהלכה במדינה הזרה, והוצגו הוכחות מתאימות לכך בפני נציג משרד הפנים, יירשמו בני הזוג כהוריו המאמצים של אותו ילד, ללא צורך בהליך שיפוטי נוסף.
חשוב להדגיש שלפקיד משרד הפנים אין סמכות לסרב לבקשה להירשם כהורה מאמץ בנסיבות כאלה, והיותו של הזוג המאמץ זוג חד מיני אינו יכול להוות שיקול כנגד הרישום.
אימוץ ילדו של בן או בת הזוג
עד עתה סקרנו באמצעות הצגתו של הצד המשפטי של אימוץ ילדים לזוגות חד מיניים אך ורק מסלולי הורות שאינם כוללים קשר ביולוגי לאחד מבני הזוג, אך זוהי כמובן אינה האפשרות היחידה.
יותר ויותר זוגות חד מיניים כיום מעוניינים להגשים את זכותם להורות על ידי הבאתם לעולם של ילדים הנושאים את המטען הגנטי שלהם או של בן או בת זוגם, וזאת ניתן לעשות בזכות ההתפתחויות הרפואיות והטכנולוגיות על ידי תרומת זרע או על ידי תרומת ביצית ופונדקאות.
ההליך עצמו אינו מעניינו של מאמר זה, ובו לבדו כרוכים קשיים רבים, כמו למשל העובדה שזוגות חד מיניים גברים כלל אינם יכולים לבצעו בישראל. בכל מקרה, לאחר הבאתו של הילד לעולם צריך להתבצע הליך משפטי נוסף, במסגרתו יוכר גם בן או בת הזוג שאינו ההורה הביולוגי כהורה.
את זאת ניתן לעשות בשתי דרכים שונות, כאשר לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות:
דרך ראשונה: צו אימוץ
הדרך הראשונה היא הדרך הוותיקה יותר, והיא כוללת אימוץ של הילד על ידי ההורה שאינו ההורה הביולוגי. מדובר בדרך וותיקה יותר שכן היא מותרת לכאורה בישראל כבר מפסיקת בג"ץ ב-2004 שהוזכרה לעיל.
עם זאת, לדרך זו מספר חסרונות: ראשית, היא נחשבת למורכבת יותר, שכן הליך האימוץ כולל בתוכו מספר שלבים ומחייב תסקיר של שירותי הרווחה. שנית, ההורה שאינו ביולוגי יהיה רשום כהורה מאמץ, מה שעשוי ליצור מדרג מסוים בין ההורים, שזהו דבר שזוגות חד מיניים רבים אינם מעוניינים בו.
הליך אימוץ שכזה נעשה בבית משפט לענייני משפחה, ונפתח על ידי הגשת בקשה לצו אימוץ לבית המשפט.
דרך שנייה: צו הורות פסיקתי
כעשר שנים לאחר שהכיר בית המשפט העליון באפשרותם של זוגות חד מיניים לאמץ ילדים בישראל הוא יצר את צו ההורות הפסיקתי. צו ההורות הפסיקתי קובע כי בן זוג מאותו המין יכול להירשם כהורה של ילדו הביולוגי של בן זוגו, וזאת ללא צורך בהליך אימוץ.
חשוב להדגיש כי בניגוד לאימוץ, אפשרות זו פתוחה אך ורק לאדם המבקש לאמץ את ילדו הביולוגי של בן זוגו, ולא ניתן לבצע את ההליך עבור ילד שחסר כל זיקה גנטית לאחד מבני הזוג. בהתאם לכך, לא ניתן לבצע את ההליך במקרה בו שני הוריו הביולוגיים של הילד חיים וידועים, כך שהצו אינו מתאים למקרה של הורות משותפת.
עוד חשוב להדגיש כי צו ההורות נועד למצב בו הילד הגיע לזוגיות קיימת, ולא למקרה בו הזוגיות נוצרה לאחר הבאתו לעולם. הכלל דורש זוגיות של שנה וחצי לפחות לפני לידתו של הילד, אך לעיתים ניתן להכיר בצו הורות פסיקתי גם במקרים של זוגיות קצרה יותר.
גם את הבקשה לצו הורות יש להגיש לבית המשפט לענייני משפחה, ואת זאת ניתן לעשות החל מ-60 יום לפני מועד הלידה המשוער, כאשר ככל שהגשת הבקשה מוקדמת יותר כך יגדל הסיכוי להכרה בהורות רטרואקטיבית מיום הלידה.
בעת הדיון בצו ההורות רשאי בית המשפט לדרוש תסקיר של שירותי הרווחה, אך בדרך כלל כאשר הבקשה מוגשת בתוך שנה מיום הלידה לא יהיה בכך צורך. כאשר הבקשה אכן תאושר יירשמו שני בני הזוג כהוריו החוקיים של הילד, ללא כל הבדל ביניהם.
תפקידו של עורך דין לדיני משפחה באימוץ
כפי שניתן לראות לעיל, הליך הפיכתם של בני זוג חד מיניים להורים בכלל, ובדרך של אימוץ בפרט, הוא לא הליך פשוט. מדובר בהליך שדורש היכרות רבה עם המערכת, עם החוק ועם תקדימים משפטיים שונים, כאשר עבור מי שחסר היכרות זאת הדרך עשויה להיות ארוכה ומלאת מכשולים.
למרבה המזל, אין כל סיבה שזוגות חד מיניים המבקשים לבחור באחת מן הדרכים השונות של האימוץ יצעדו בדרך זו לבדם, והם בהחלט יכולים, ואף רצוי שכך יעשו, להיעזר באיש מקצוע.
איש המקצוע בכל הנוגע להליכים המשפטיים של אימוץ ילדים הוא כמובן עורך דין מומחה לדיני משפחה, כאשר כמובן רצוי לבחור באחד שיש לו ניסיון קודם בהליכי אימוץ של זוגות חד מיניים דווקא, שכן כפי שכבר ראינו, לא תמיד מדובר בהליכי האימוץ הרגילים והמוכרים.
לייעוץ נוסף בדבר אימוץ ילדים לזוגות חד מיניים פנו לעו"ד ליאת פייגל, עורכת דין מומחית לדיני משפחה.
