הסיפור של ש.ב. הוא לא מעשייה מצוצה מן האצבע, כפי שאפשר לחשוב בקלות. זו דרמה אנושית אמיתית לגמרי: ש.ב. עובדת מכירות יעילה ומסורה חשה ברע, היא פונה לבצע בדיקות ונחשפת למציאות שלא תאמן: מתברר שהיא בהריון וצפויה ללדת תוך חודשיים(!). מבולבלת היא פונה למעסיקתה ומשתפת אותה בבשורה הפתאומית, זו האחרונה משיבה באמפתיה ומרגיעה אותה שמקומה כעובדת שמור, אך מילים לחוד ומעשים לחוד: בחדר הלידה מקבלת ש.ב. תלוש שכר שבתוכו הודעה לקונית על פיטוריה.
חשיפה ראשונית
לידה ראשונה היא אירוע מטלטל לכל אישה, גם אם קדמו לה 9 חודשי המתנה מלאים, כל שכן כשהחשיפה לכך שהרתה מתרחשת ערב הלידה ממש.
ש.ב. מגיעה נסערת למעסיקה ומודיעה לה על כך שהיא בהריון. כדי לשלול מצב בו הסתירה את המידע, היא מציגה מסמכים רפואיים המאשרים את טענתה: למרבה הפלא, היא לא הרגישה בכלום עד אותה עת ודבר ההריון היה סוד כמוס אף בפניה.
ש.ב. שתפה כי היא חשה בחוסר נעימות והיא חוששת כי הלידה תפגע בהמשך העסקתה בחברה. המעסיקה הצהירה בפניה בלויאליות כי חרף ההפתעה שבגילוי, זהו מאורע משמח וגם הבטיחה לה כי תשמור לה על הכיסא עד לחזרתה מחופשת הלידה. מה יותר טוב מזה? לכאורה פנטסטי. אולם, להצהרה של המעסיקה היה תוקף קצר מאוד והיא פגה ביום בו ילדה ש.ב את ילדתה הבכורה.
"מזל טוב להולדת הבת" ובאותה נשימה: "את מפוטרת"
באותו יום בו נכנסה ש.ב. לחדר הלידה נשלח אליה במייל תלוש שכר. יחד עם ברכות חגיגיות לרגל הלידה הוכנס סעיף קטן ו"זניח"במסמך תלוש השכר ובו הודעת פיטורין.
לטענתה של הנתבעת, נשלחה הודעת הפיטורין עוד בזמן שהייתה העובדת בהריון, ומכייון שלא צברה 6 חודשי עבודה בחברה, הרי שמן הדין לפטרה. מה גם שזו "שכחה" מהשיחה התומכת אותה ניהלה מול התובעת והצהירה כי סוכם שבשל מועד הלידה הצפוי וחזרתה של עובדת מחליפה מחופשת לידה – תסתיים ההעסקה באופן טבעי – דבר שלא היה ולא נברא שכן בשיחה, נושא סיום העסקתה לא הועלה אף לא ברמז.
טענת הנגד
עו"ד ליאת פייגל המתמחה בדיני עבודה ומייצגת את ש.ב בתביעה, מציגה טענת נגד לפיה הודעת הפיטורין שנשלחה בחוסר רגישות מופגן, נכנסה לתוקף רק לאחר הלידה בתקופת ההורות הכוללת 60 ימים בהם לא ניתן משפטית לפטר את העובדת.
הפרה בוטה של חוק שוויון זכויות בעבודה
אין ספק כי התביעה של ש.ב. מייצגת מקרה קלאסי של רמיסת זכויות עובדת בחוסר שוויוניות מקוממת רק בגלל היותה אם כאשר נראה כי אין גבול לשחיתות המוסרית ולחוסר תום הלב בו פעלה החברה מולה. עו"ד ליאת פייגל פנתה בתביעה לבית הדין לענייני עבודה על מנת להשיג עבור העובדת את הפיצויים המגיעים לה כדין בגין נזק ממוני ולא ממוני הקשור בעגמת הנפש האיומה אותה חוותה. עו"ד פייגל רואה ערך ציבורי בהצלחת התביעה המשמשת כשופר לעובדים רבים שזכויותיהם אינן הפקר. לדבריה, הגיע הזמן לעשות סוף להפרות החוק ולדאוג שנשים תקבלנה יחס שוויוני ראוי במסגרת יחסי העבודה.
