בתביעה המתנהלת מול חברה גדולה בתחום העיתונות בישראל, פונה נ.ד. עיתונאי וד"ר להיסטוריה בהכשרתו, שהקדיש את חייו למערכת שנים על גבי שנים, בקריאת: "אני מאשים!". במשך 23 שנה אולץ העיתונאי הבכיר לרקוד למנגינת החליל של מעסיקיו במערכת יחסי עבודה מושחתת ששללה ממנו שכר הולם ותנאים סוציאליים הוגנים וכן נישלה אותו מתמלוגים שהגיעו לו כדין. לאורך שנות עבודתו קיווה נ.ד. ליום בו יקודם ויקבל את ההכרה המגיעה לו. היום הזה לא הגיע, תחתיו נחתה עליו סטירת לחי מצלצלת מצד הממונים כאשר ביום בהיר נשלחה אליו הודעת פיטורין בנוסח: "לך הביתה".
התרומה והבעיטה
בשנת 1999 החל ד"ר נ.ד. לעבוד כעיתונאי במערכת עיתון מפורסמת כשהוא מגייס השכלה, ידע וכישרון אישי לטובת החברה. הוא יצר תוכן מעולה ופעל לשיקום החברה ולאור תרומתו המקצועית המתמדת, היקף משרתו גדל והוא מונה לכתב בכיר, עורך תוכן יועץ ומנחה. שכרו לעומת זאת, נשאר סטטי ושולם לו תמורת קבלה אותה הנפיק מצדו, זאת כמובן, כדי להימנע מתשלום זכויות סוציאליות.
עם השנים התהדקו היחסים האישיים בין נ.ד. לממוניו ומערכת העיתון הפכה לביתו השני כשהוא מטלטל בדרכים מדי שבוע עד למשרדי החברה בירושלים, עושה שעות נוספות על חשבונו ונותן מעבר למצופה ממנו בכל היבט. מה שלא שיער הוא שמאחורי גבו גוזרים המעסיקים קופונים על חשבונו והיחס החברי אינו אלא מסכה מזויפת.
פנסיה? זכויות סוציאליות? חופשות? דמי הבראה כדין? בחברה בה עבד לא שמעו על כך. שיטת העבודה שלהם התבססה על הנחת יסוד כי כל עוד אפשר למצוץ את העובד עד תום ולא לתרגם זאת לכסף, מה טוב.
טענת התובעת: "לא התקיימו ביננו יחסי עובד מעביד"
מכלול היחסים בין נ.ד. למעסיקיו מוכיח ללא כל ספק כי בין הצדדים התקיימו כל תנאי מערכת עובד מעביד. זאת בהתאם למבחני הפסיקה ובהתייחס לחוקי העבודה הקוגנטיים.
לטענתה של החברה הנתבעת לא התקיימו כלל יחסי עובד מעביד בין הצדדים, מכוח זאת, הרשו לעצמם המעסיקים לנסח מייל פיטורין קצר ומשפיל, לזרוק את העובד מכל המדרגות ללא תשלום זכויות מינימליות ולחשוב שיצאו מהסיפור בידיים נקיות.
זעקת העיתונאי: "איפה התמלוגים שהובטחו לי?"
חוש הצדק האנושי מתקומם נוכח הפרה בוטה כל כך של הסכמי עבודה. נ.ד. במסגרת עבודתו פעל לכתיבת ספר בעבודת צוות משותפת עם בכירים בחברה. הובטחו לו על כך תמלוגים גבוהים בהתאם להשקעת שעות עבודה ארוכות, ביצוע מחקר מקיף ועריכה מקצועית מושלמת של הספר. אך כמו שניתן לזהות לאורך התהליך, כחלק ממדיניות החברה, מילה זה לא מילה והסכם הוא לא הסכם. נ.ד לא זכה להנות מתמלוגים על ספרו מעולם ואין פוצה פה ומצפצף.
תמיכה, הזדהות וגב משפטי
חווית פיטורין טראומטית והתמודדות עם עלבון צורב ותחושת בגידה עמוקה ערערו את הביטחון העצמי של נ.ד. שהינו אדם משכיל ואינטליגנטי במיוחד ועם זאת, לא משפטן במקצועו.
שיחת ייעוץ מקיפה עם עו"ד פייגל הציגה את הדברים לאשורם: נעשה פה עוול אנושי ומקצועי ממדרגה ראשונה. נ.ד. שהתמיכה האישית הייתה נחוצה לו בימים שחורים אלו, קיבל גב משפטי וסולידריות לגבי הסבל שעבר מה שנתן לגיטימציה לרגשות הניצול והבגידה הקשה אותן חווה. הגב המשפטי אותו העניקה לו עו"ד ליאת פייגל, מומחית לדיני עבודה, חיזק את האמון בעצמו ואפשר לו לצאת לקרב עיקש על זכויותיו. פייגל, עו"ד עם נשמה, רואה בכך את ההצלחה המשמעותית ביותר בתהליך.
