אחד ממרכיביו של תלוש השכר של עובדים רבים נקרא "תשלום גלובלי עבור שעות נוספות", בניסוח כזה או אחר, אך כמה מן העובדים יודעים בדיוק מה משמעותו של רכיב זה? אז מהן שעות נוספות גלובליות? אילו מגבלות מוטלות על התשלום עבורן? על כל זאת ועוד במאמר שלפניכם.
שעות נוספות גלובליות – מה זה בכלל?
לפני שנדון במשמעויות החוקיות של תשלום גלובלי עבור שעות נוספות יש להסביר מהן בכלל שעות נוספות גלובליות. המושג שעות נוספות גלובליות הוא מונח שגור במערכת יחסי העבודה, וכוונתו היא לתאר מצב בו העובד מקבל את הגמול המגיע לו בעבור שעות נוספות בצורת תוספת קבועה לשכרו.
תוספת זו מחושבת על פי השכר המגיע לעובד בשעות הנוספות, או בעבור עבודה בשבת או בחג, כפול מספר השעות הצפוי שיעבוד, כאשר החישוב נוטה לטובת העובד. התוספת יכולה להיות מותנית בביצוע שעות העבודה בפועל, אך יכולה גם להיות לא תלויה בביצועים.
סעיף 5 לחוק הגנת השכר
רעיון התוספת הגלובלית עבור שעות נוספות מקורו כנראה באיסור שמופיע בסעיף 5 לחוק הגנת שכר. סעיף זה קובע כי שכרו הגלובלי של העובד אינו יכול לכלול את הגמול המגיע לו בעבור שעות נוספות או עבודה בימי המנוחה.
החריג היחיד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר נוגע למקרה בהם חלים על יחסי העבודה הסכמי עבודה קיבוציים בהם כתוב אחרת, וזאת בתנאי שאושרו על ידי שר העבודה.
בית הדין פירש זאת כך שניתן לקבוע רכיב גלובלי נפרד ומובחן בתלוש המשכורת שמטרתו היא תשלום עבור שעות נוספות, אך בשום אופן אין לכלול זאת בשכר הבסיס.
ההגבלות המוטלות על תשלום גלובלי בעבור שעות נוספות
כאמור לעיל, על שיטת התשלום הגלובלי עבור שעות נוספות מוטלות גם הגבלות שונות על ידי החוק והפסיקה, וזאת כדי לא להפוך את חוק הגנת השכר לאות מתה בספר החוקים הישראלי.
נעמוד להלן בהרחבה על ההגבלות הללו:
הגבלה ראשונה
תשלום אמיתי ולא פיקציה
התוספת עבור שעות נוספת חייבת להיות אמיתית, כלומר חייב להתקיים נוהג לפיו העובד אכן מבצע שעות עבודה נוספות, כך שלא מדובר בפיקציה בלבד.
למעסיק לעיתים ישנה המוטיבציה לתשלום פיקטיבי שכזה, בדרך של חלוקת שכר הבסיס לשני רכיבים שונים בתלוש השכר, וזאת כדי להימנע מתשלום זכויות סוציאליות לעובד בעבור מלוא השכר שלו, שכן אם לא הוסכם אחרת התשלום עבור שעות נוספות אינו נחשב לצורך חישוב ההפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים.
אם בית הדין מתרשם שזהו אכן העניין הוא עשוי לבטל את ההפרדה בין שכר הבסיס לתשלום עבור שעות נוספות המופיעים בתלוש השכר.
הגבלה שנייה
עמידה בתנאי חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק שכר מינימום
גם כאשר גמול השעות הנוספות של העובד משולם בצורה גלובלית שכזאת עליו לעמוד בכל התנאים החוקיים שנוגעים לגובה המשכורת. שני חוקים מרכזיים כאלו הם חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק שכר מינימום.
כך התוספת בעבור שעות גלובליות לא יכולה להיות נמוכה מסכומן של השעות הנוספות שעבד העובד כפול שכר המינימום, או במקרה של עובד שמקבל יותר משכר המינימום – כפול 125% משכרו השעתי.
הגבלה שלישית
תשלום מלוא התוספת כאשר הוסכם על כך
כאשר הצדדים לחוזה העבודה הסכימו, בין אם בכתב ובין אם בהתנהגות, כי התוספת הגלובלית עבור שעות נוספות אינה תלויה בביצוע שעות העבודה בפועל, העובד יהיה זכאי לקבלת מלוא הסכום בכל חודש, ללא קשר למספר השעות הנוספות שעבד.
כאשר אין הסכם כזה, רשאי המעסיק לנכות מהסכום הגלובלי את הגמול עבור השעות אותן לא ביצע העובד באותו חודש.
הגבלה רביעית
תשלום עבור שעות נוספות מעבר לסכום הגלובלי
התשלום הגלובלי עבור שעות נוספות אינו יכול לעולם להיות לרעתו של העובד, ועל כן נקבע כי אם העובד ביצע בפועל יותר שעות נוספות מאלו המחושבות בתוספת הגלובלית על המעסיק לשלם לו בנפרד גמול שעות נוספות עליהן, בנוסף לתוספת הרגילה.
הגבלה חמישית
הפרדה ברורה בין שכר הבסיס לתשלום הגלובלי עבור שעות נוספות
מגבלה נוספת היא מגבלה שהוזכרה כבר לעיל, ועניינה באיסור בחיבור התשלום עבור השעות הנוספות עם שכר הבסיס. התשלום בעבור שני הרכיבים הללו צריך להיות מופרד באופן ברור, הן בחוזה העבודה והן בתלוש השכר.
תביעת שעות נוספות
כפי שניתן לראות, חובת התשלום עבור שעות נוספות היא חובה חשובה, שמוטלות על צורתה הגבלות שונות על מנת להבטיח אותה. עם זאת, כל צעד חוקי שיינקט אינו יכול להבטיח שכל המעסיקים יבצעו את החובות המוטלות עליהם, ואכן ישנם כאלו שלא עושים זאת.
הדרך העיקרית אותה מציע המחוקק על מנת להתמודד עם מעסיק שאינו משלם גמול עבור שעות נוספות כראוי היא תביעה בבית הדין האזורי לעבודה.
למי מיועדת אפשרות התביעה?
אפשרות התביעה עבור שעות נוספות מיועדת לכל מי שלא קיבל גמול ראוי עבור השעות הנוספות שעבד. הגדרה זו כוללת מצבור רחב של מקרים, החל בעובד שלא קיבל כלל תשלום עבור שעות נוספות, וכלה בעובד שקיבל תוספת גלובלית אך המעסיק לא הוסיף לו תשלום עבור שעות נוספות שביצע מעבר לכך.
נטל ההוכחה בתביעת שעות נוספות
חשיבותו של גמול השעות הנוספות ניכרת גם בצורה שבה המחוקק מקל על התובעים את הזכות הזו מאת מעסיקיהם, בצורה של הפיכת נטל ההוכחה.
בעוד הכלל הקובע במשפט הוא "המוציא מחברו עליו הראיה", בתביעת שעות נוספות ההפך הוא הנכון. בתביעה כזו הנתבע, שהוא בעצם המעסיק, הוא זה שצריך להוכיח שהעובד לא עבד שעות נוספות שבעבורן לא קיבל גמול ראוי, ולא להפך.
אם המעסיק לא ערך רישום מסודר של שעות עבודתו של העובד ייראו את הדבר כחוסר יכולת להוכיח את חפותו, ועל כן הוא יחויב בתשלום פיצויים לעובד.
לפרטים נוספים פנו לעו"ד ליאת פייגל, עורכת דין מומחית לדיני עבודה.
