גמול עבור שעות נוספות הוא אחד ממרכיבי השכר המשמעותיים בעבור עובדים רבים במשק, ולמרות זאת, רבים אינם מכירים את תנאיו לעומק. מהן שעות נוספות? כיצד מחשבים אותן? מהו גמול בעבור שעות נוספות? ומה עושים במקרה של אי תשלום בעבור שעות נוספות? אנחנו כאן כדי לתת תשובות לכל השאלות.
מהן שעות נוספות?
לפני שיהיה אפשר להתחיל לדבר על מקרה של אי תשלום בעבור שעות נוספות יש להגדיר מהן בכלל שעות נוספות, שכן מפתיע לגלות שלמרות בסיסיותו של המושג בדיני עבודה רבים אינם מודעים לפרטיו.
סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי כל זמן של העסקת העובד מעבר למכסת השעות היומית או השבועית נחשבת להעסקה בשעות נוספות, דבר המעניק לו גמול עליו נפרט בהמשך.
מכסת השעות
כפי שניתן לראות, הגדרתן של שעות נוספות מחייבת גם הגדרה של מכסת השעות, הן היומית והן השבועית, בהן מותר להעסיק עובד.
עניין זה נקבע בצו הרחבה שמוציא משרד העבודה, אשר החל משנת 2018 קובע כי שבוע העבודה השבועי יעמוד על 42 שעות, כך שלעובד המועסק 5 ימים בשבוע יהיו 4 ימי עבודה בני 8 שעות ו-36 דקות, ויום עבודה אחד בן 7 שעות ו-36 דקות.
כאשר מדובר בעובד המועסק 6 ימים בשבוע חמישה ימי עבודה יהיו בני 8 שעות, ויום שישי יהיה בן 7 שעות. חשוב להדגיש שמדובר בחישוב של זמן העבודה נטו, כלומר ללא הפסקות, ככל שיש כאלו.
מי זכאי?
כאמור לעיל, כל עובד במשק זכאי להכרה בשעות עבודה נוספות, וכתוצאה מכך – גם לגמול בעבורן. עם זאת, סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה מחריג מכלל זה מספר מקצועות ספציפיים, בהם לא קיים הסדר של שעות נוספות.
בקבוצה זו ניתן למצוא את המקצועות הבאים: שוטרים, עובדי שב"ס, אנשי צוות אוויר, עובדים בתפקידי הנהלה, עובדים זרים בתחום הסיעוד ועוד.
גמול שעות נוספות
כאמור לעיל, עבור כל דקה של עבודה מעבר למכסת השעות הקבועה לכל עובד יהיה זכאי העובד לגמול שעות נוספות.
חישוב הגמול
חישוב הגמול נעשה כך שעבור כל אחת מן השעתיים הנוספות הראשונות יהיה זכאי העובד ל-125% משכרו השעתי, ועבור השעה השלישית והלאה ל-150% משכרו השעתי.
כאשר מדובר בשעות נוספות המבוצעות ביום המנוחה השבועי או בחג מתווסף לגמול השעות הנוספות גמול נוסף, העומד על 150% משהשכר, כך שעבור השעתיים הנוספות הראשונות יהיה זכאי העובד לתשלום של 175% משכרו השעתי, ועבור השעה השלישית והלאה הוא יהיה זכאי לתשלום של 200%.
חישוב השעות הנוספות
בסעיף הקודם הדגמנו כיצד מחושב גמול השעות הנוספות, אך כדי שכל עובד יוכל לחשב את המגיע לו עליו להבין גם כיצד נספרות השעות הנוספות. כפי שכבר הזכרנו, החישוב של שעות נוספות נעשה גם על בסיס יומי וגם על בסיס שבועי, כאשר היומי קודם לשבועי.
כלומר, ראשית יש לבדוק האם העובד עבר את מכסת השעות היומי שלו. אם כן, הוא יהיה זכאי לגמול שעות נוספות על כל שעה שחרגה מכך.
אולם, גם אם העובד לא חרג ממכסת השעות היומית ייתכן שהוא חרג ממכסת השעות השבועית, ועל כן הוא בכל זאת זכאי לגמול בעבור שעות נוספות.
תשלום שעות נוספות גלובלי
בחלק ממקומות העבודה נהוג תשלום גמול שעות נוספות באופן גלובלי, כלומר על ידי יצירת הסכם של תשלום חודשי קבוע בעבור השעות הנוספות של העובד.
חשוב לדעת כי חישוב זה יכול רק להיטיב עם העובד, ולא להרע איתו. כך שאם בפועל העובד עבד יותר שעות מאלו המחושבות במסגרת הסכום הגלובלי הוא יהיה זכאי לגמול שעות נוספות נוסף.
אי תשלום עבור שעות נוספות – דרכי הפעולה
מרות שחוק שעות עבודה ומנוחה, על הוראותיו בדבר שעות נוספות והגמול עליהן, הוא חוק קוגנטי, כלומר כזה שלא ניתן להתנות על סעיפיו במסגרת הסכם עבודה, ישנם מעסיקים המתחמקים מחובותיו.
את זאת הם יכולים לעשות כמובן רק במקרה בו העובד אינו מודע לזכויותיו או אינו מסוגל לעמוד עליהן, אך גם לאחר שדבר כזה קורה ישנן מספר דרכי פעולה משפטיות אפשריות.
הגשת תלונה ליחידת האכיפה של משרד העבודה
האפשרות הראשונה שמעמיד החוק לטובת מי שלא קיבל את התשלום המגיע לו בעבור שעות נוספות הוא הגשת תלונה ליחידת האכיפה של משרד העבודה.
את התלונה ניתן להגיש הן באופן מקוון, והן בטלפון, בפקס, בדואר או במייל. מדובר בפעולה פשוטה יחסית, שאינה דורשת זמן ומאמץ מיוחדים.
ליחידת האכיפה הכוח לרשום הערה מנהלית למעסיק, לאכוף עליו את תנאי החוק, ואף להטיל עליו קנס במקרים מסוימים.
הגשת תביעה לבית הדין לעבודה
הדרך השנייה שניתן לפעול בה היא הגשת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, וזאת בדרישה לתשלום הגמולים המגיעים לעובד ולא שולמו לו.
תביעה כזו היא תביעה פשוטה יחסית בעבור התובע, שכן היא מטילה את רוב נטל ההוכחה על הנתבע, וזאת בניגוד לתביעות אזרחיות רגילות.
כל שעל התובע להוכיח, כאשר אין רישום מסודר של שעות העבודה, הוא גרסה עובדתית מינימלית לפיה הוא עבד שעות נוספות, ומכאן נטל ההוכחה עובר למעסיק – להוכיח שהעובד לא עבר שעות נוספות.
אם המעסיק לא עמד בנטל ההוכחה בית הדין יכול לחייב אותו בתשלום גמול שעות נוספות לעובד שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות, או 60 שעות נוספות חודשיות, כמובן במכפלת השבועות או החודשים עבורם לא קיבל העובד את הגמול המגיע לו.
למידע נוסף פנו לעו"ד ליאת פייגל, עורכת דין מומחית לדיני עבודה.
שאלות ותשובות בנושא אי תשלום בעבור שעות נוספות
החוק מגדיר את מכסת שעות העבודה הרגילות בישראל. לפי החוק, שבוע עבודה רגיל כולל 42 שעות עבודה, כך שבמשך ארבעה ימים בשבוע יעבוד העובד 8 שעות ו-36 דקות ביום, וביום החמישי יעבוד שעה פחות מכך. כל חריגה מכך, כלומר בכל פעם שהעובד יעבוד בשבוע העבודה שלו יותר ממכסה זו, הוא יצטרך לקבל עבור עבודתו תשלום של שעות נוספות.
החוק קובע שכל העובדים בישראל יהיו זכאים לקבל תשלום עבור שעות נוספות, פרט לקבוצות עובדים מסוימות שהוחרגו מכך. בתוך קבוצה זו אפשר למצוא עובדים זרים בתחום הסיעוד, עובדי שירות בתי הסוהר, שוטרים, עובדי צוות אוויר ועובדים בתפקידי הנהלה.
את זאת הם יכולים לעשות כמובן רק במקרה בו העובד אינו מודע לזכויותיו או אינו מסוגל לעמוד עליהן, אך גם לאחר שדבר כזה קורה ישנן מספר דרכי פעולה משפטיות אפשריות.
במידה והמעסיק לא שילם לעובד תשלום בעבור שעות נוספות, למרות שהעובד היה זכאי לכך, הוא יכול להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. על העובד להוכיח, בין אם באמצעות הצגת רישום שעות העבודה ובין אם באמצעות הצגת גרסה עובדתית מינימלית בדבר השעות הנוספות, כל עוד אין רישום מסודר של שעות העבודה. במקרים האלו נטל ההוכחה יעבור אל המעסיק.
הגשת תביעת פיצויים אל בית הדין לעבודה היא לא הצעד היחידי שעובד יכול לנקוט בו. ניתן להגיש תלונה ליחידת האכיפה של משרד העבודה על המעסיק עקב אי תשלום בעבור שעות נוספות. היחידה מהצד שלה, יכולה לרשום הערה מנהלית לעסק, לקנוס אותו או לאכוף עליו את תנאי החוק.
