מזונות

אחד מהנושאים העיקריים שיש להסדיר בכל הליך גירושין הכולל ילדים משותפים, הוא נושא המזונות. דמי המזונות הם דרכו של ההורה שלא קיבל משמורת על הילדים לשאת בהוצאות מחייתם. מדובר בזכות ששייכת לילדים עצמם, אך ההורה המשמורן רשאי לתבוע אותה בשמם. על אפשרויות ההסדר השונות, על גובה דמי המזונות, על תביעה לתשלום דמי מזונות ועוד, במאמר שלפניכם.

הסכם מזונות

ישנן שתי דרכים להגיע להסדר בעניין תשלומי מזונות. הדרך הראשונה היא באמצעות הסכם בין ההורים. הסכם כזה נחתם בדרך כלל במסגרת הסכם גירושים כולל, והוא יכול להכיל בתוכו כל הסדר שאליו הגיעו הצדדים.

עם זאת, הסכם שכזה חייב לקבל את אישור בית המשפט לענייני משפחה, המוודא כי ההסכם שנחתם מתרכז בטובת הילד ולא בטובת הוריו. אם בית המשפט לא משתכנע שטובת הילד עמדה בליבת ההסכם הוא עשוי לשנות את פרטי ההסדר ואף לבטלו.

תביעת מזונות

הדרך השנייה להגיע להסדר בעניין תשלומי מזונות היא דרך תביעת מזונות. בחירה בדרך זו נעשית כאשר בני הזוג לשעבר אינם מצליחים להגיע להסכמה ביניהם ללא עזרתו של בית המשפט.

כאמור לעיל, הזכות לדמי מזונות היא זכות השייכת לילדים המשותפים, ולא להורה המשמורן, אך מכיוון שהילדים המשותפים הם קטינים ההורה המשמורן יכול להגיש את התביעה בשמם. ניתן כמובן להסתייע גם באדם בגיר אחר.

לאן מגישים?

ככלל תביעת מזונות יש להגיש בבית משפט לענייני משפחה, אך יש מקרים שנידונים גם בבית הדין הדתי של העדה אליה משתייכים בני הזוג, כחלק מהליך הגירושין הכולל.

שיקולי הפסיקה

בבוא בית המשפט לפסוק את גובה המזונות בתביעת מזונות הוא יתחשב בשני שיקולים עיקריים. שיקולים אלו הם חלוקת זמני המשמורת בין בני הזוג ופערי ההכנסה שלהם. עוד על דרך קביעת תשלומי המזונות ראו בהמשך המאמר.

דמי מזונות

נעבור עתה לחלק הפרקטי, כיצד קובעים את גובה דמי המזונות. כדי להבין את החישוב יש להקדים ולהסביר שבהתאם למצב החוקי כיום בישראל, הדין שחל על מזונות ילדים הוא הדין האישי-דתי של ההורים.

כלומר, אופן החישוב של גובה דמי המזונות והרכבם ישתנה בהתאם לעדה הדתית אליה משתייכים ההורים, יהודים על פי ההלכה, מוסלמים על פי השריעה וכיוצא בזה. על כן, נפתח בהקדמה קצרה על חיוב דמי המזונות לפי ההלכה היהודית:

דמי המזונות בהלכה היהודית

ככלל, חובת דמי המזונות בהלכה היהודית מוטלת על האב, ורק במקרים נדירים גם על האם. עם זאת, אופן החובה משתנה בהתאם לגיל של הילד המשותף:

עד גיל 6

לאב חובה מוחלטת לדאוג לכל צרכיו של הילד, ואין זה משנה אם יש ביכולתו לעשות כן או אין ביכולתו לעשות כן.

מגיל 6 עד גיל 15

האב חייב רק בתשלום הצרכים ההכרחיים של הילד, כגון: מזון, ביגוד, חינוך וכו', ובצרכים הלא הכרחיים הנטל מתחלק שווה בשווה בין האב לאם.

מגיל 15

על פי ההלכה היהודית מרגע שמלאו לילד 15 שנה האב אינו חייב עוד במזונותיו אלא מדין צדקה, ולכן משלב זה על האב והאם להתחלק בנטל כל צרכי מחייתו של הילד, ההכרחיים ואלו שאינם הכרחיים.

בנוסף לאמור לעיל, ההלכה היהודית מטילה על האב גם תשלום "דמי מדור", הוצאות חינוך והוצאות מיוחדות. דמי המדור הם תשלום עבור כל עלויות מגוריו של הילד, וזאת בהתאם לרמת המגורים אליה הורגל לפני הגירושין. תשלומים אלו נקבעים בנפרד מתשלום המזונות.

בני זוג שאינם משתייכים לעדה דתית

ההסדר החוקי בדבר העדות הדתיות המוכרות בישראל, עליהן חל המשפט הדתי בדין האישי, מצוי בדבר המלך ומועצתו, דבר חקיקה שירשנו עוד מימי המנדט הבריטי.

בתוספת השנייה לדבר המלך ומועצתו מצויה רשימה סגורה של עדות דתיות, ומכאן שמי שאינו משתייך לאחת מהעדות המצויות ברשימה זו לא חל עליו הכלל בעניין המשפט הדתי בדין האישי.

על אנשים כאלו תוטל חובת מזונות מכוח חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), הקובע שעל ההורים לשאת בהוצאות ילדם שווה בשווה, זאת באופן יחסי למשכורתם הפנויה.

גובה המזונות

לאחר ההקדמה בדבר הדין שחל על קביעת גובה דמי המזונות נפנה לאופן החישוב שלהם. כאמור לעיל, דמי המזונות מורכבים ממספר מרכיבים שונים, נפרוט אותם להלן:

מרכיב ראשון: דמי מזונות

הבסיס לחישוב דמי המזונות הכלליים הם דמי המזונות עצמם. לדמי המזונות הללו נקבע רף מינימום על ידי בית המשפט, והוא עומד, נכון להיום, על 1,250 ₪ בחודש. סכום זה מוצמד כמובן למדד המחירים לצרכן.

באופן כללי ניתן לומר שבדרך כלל גובה דמי המזונות לא יעלו על 1,400 ₪ לחודש, וכאשר ישנם מספר ילדים גובה דמי המזונות בעבור כולם לא יהווה מכפלה של מספר הילדים בסכום זה, אלא יופחת בהתאם.

מרכיב שני: דמי מדור

רכיב נוסף של מזונות הוא התשלום בעבור דמי מדור. תשלום זה כולל את כל הוצאות המגורים, כלומר: שכירות, ארנונה, חשמל, מים, ועד בית ותחזוקה. תשלום זה נחשב להוצאה הכרחית ולכן, כאמור לעיל, על האב היהודי לשאת בו באופן בלעדי עד הגיע הילד לגיל 15.

האב אינו חייב כמובן בדמי מדור לגרושתו, ולכן הוא אינו מחויב בכל הוצאות הבית. בדרך כלל נהוג לחשב את דמי המדור בהם חייב האב באופן הבא: 30% מהוצאות המגורים כאשר מדובר בילד אחד, 40% מהעלויות כאשר יש שני ילדים, ו-50% מעלויות המדור כאשר יש שלושה ילדים ויותר.

מרכיב שלישי: הוצאות מיוחדות

רכיב שלישי ואחרון לחישוב המזונות הוא רכיב ההוצאות המיוחדות. רכיב זה כולל הוצאות בעבור חינוך והוצאות מיוחדות אחרות, כמו: טיפולים חירום רפואיים, טיפולים פסיכולוגיים ועוד.

גובה התשלום בעבור הוצאות מיוחדות לא נקבע מראש, אלא משולם בהתאם להוצאות הממשיות ובכפוף להוכחת ההוצאה על ידי ההורה המשמורן.

גובה המזונות במשמורת משותפת

עד לאחרונה המצב המשפטי בישראל היה כך שגם אם הייתה נהוגה משמורת משותפת מלאה בין ההורים, והאם הייתה משתכרת לא פחות מהאב ואף יותר, האב היה חייב בתשלום מזונות עבור ילדיהם המשותפים. ביולי 2017 יצאה פסיקה חדשה בעניין מבית המשפט העליון בעניין זה.

הלכת בע"מ 919/15

ההלכה המדוברת נקראת הלכת בע"מ, ושם נקבע שכאשר הילדים המשותפים הם בני 6 ומעלה, ונהוגה משמורת משותפת בין ההורים, גובה המזונות ייקבע על פי גובה ההשתכרות של ההורים.

כלומר, כאשר ההורים במשמורת משותפת מרוויחים שכר דומה, אין צורך לשלם בעבור הוצאות הקיום, שכן הן מתקזזות זו עם זו בשל צורת הסדר המשמורת. כל ההוצאות האחרות מתחלקות שווה בשווה, כאשר הורה אחד מרכז את ההוצאות וההורה השני מחזיר לו את חלקו.

הלכה זו הפכה את המצב המשפטי בנוגע לקביעת גובה דמי המזונות במשמורת משותפת למורכב ומסובך יותר, כך שמעט קשה להבין מהו המצב המשפטי הרווח היום. עם זאת, בהחלט ניתן לראות מאז פרסומו של פסק הדין שבתי המשפט לענייני משפחה פוסקים בתביעות מזונות פחות או יותר בהתאם לו. לייעוץ משפטי מקצועי ומיומן בענייני מזונות פנו לעו"ד ליאת פייגל, עו"ד מומחית לדיני משפחה.