עובדים רבים מוצאים את עצמם תוהים בעת מחלה לגבי זכויותיהם הבסיסיות וההגנות שהחוק מספק להם. השאלה כמה ימי מחלה מגיע לעובד היא קריטית להבנת התגמול הכספי והביטחון התעסוקתי שלכם בתקופות של אי כושר עבודה. החוק בישראל מסדיר באופן ברור את מכסת הצבירה, את אופן התשלום המדורג ואת ההגנות הניתנות לעובד חולה, בין אם הוא מועסק בשכר חודשי ובין אם בשכר שעתי.
חוק דמי מחלה – מה הוא קובע?
הזכות להיעדר מהעבודה עקב מצב בריאותי לקוי מעוגנת בחוק דמי מחלה. החוק מגדיר מחלה כאי כושר זמני או קבוע של העובד לבצע את עבודתו, הנובע על פי ממצאים רפואיים ממצב רפואי לקוי. על פי החוק כל ציבור העובדים השכירים זכאי לצבור ימי מחלה במהלך תקופת העסקתם. קצב הצבירה הבסיסי הקבוע בחוק עומד על 1.5 ימי מחלה עבור כל חודש עבודה מלא, שבו העובד עבד בכל ימי העבודה הנדרשים. בחישוב שנתי עובד במשרה מלאה זכאי לצבור 18 ימי מחלה בשנה.
החוק קובע גם תקרה מקסימלית לצבירה: עובד אינו יכול לצבור יותר מ-90 ימי מחלה שלא נוצלו. משמעות הדבר היא שאם עובד הגיע לתקרה זו הוא לא ימשיך לצבור ימים נוספים עד אשר ינצל חלק מהימים הצבורים לזכותו.
עם זאת חשוב לדעת כי ישנם מגזרים שונים במשק כגון עובדים בשירות המדינה, או עובדים עליהם חלים הסכמים קיבוציים ספציפיים אשר זכאים לתנאים משופרים, הכוללים צבירה של ימי מחלה רבים יותר לכל חודש עבודה, ותקרה גבוהה יותר של ימי מחלה הניתנים לצבירה. לדוגמה בענפים מסוימים כמו ענף השמירה והאבטחה או ענף הניקיון עובדים עשויים לצבור 2 ימי מחלה בחודש עד למקסימום גבוה יותר מהקבוע בחוק הכללי.
עוד שווה לציין כי ככל שהמחלה או ההיעדרות נובעות מתאונת עבודה, עובד זכאי גם לדמי פגיעה בגין 90 הימים הראשונים.
איך מחשבים ימי מחלה בשכר חודשי ושעתי
אופן חישוב הצבירה של ימי המחלה משתנה בהתאם לצורת ההעסקה ולהיקף המשרה של העובד. עבור עובד במשכורת חודשית, העובד בכל ימי העבודה בחודש החישוב הוא פשוט והוא צובר יום 1.5 ימים באופן אוטומטי. לעומת זאת, כאשר מדובר בעובדים שאינם עובדים בכל ימי העבודה בחודש, כגון עובדים במשרה חלקית, עובדים שהחלו לעבוד באמצע החודש, או עובדים המשתכרים שכר שעתי או יומי, החישוב מתבצע לפי נוסחה הקבועה בתקנות דמי מחלה, ונגזרת ממספר ימי העבודה בפועל וממספר ימי העבודה האפשריים בחודש.
במקום עבודה שבו נהוג שבוע עבודה של 5 ימים הנוסחה לחישוב הזכאות החודשית היא מספר ימי העבודה בפועל חלקי 21.66 כפול 1.5.
לדוגמה עובד שעבד 10 ימים בחודש במקום שבו עובדים 5 ימים בשבוע יצבור באותו חודש כ-0.69 ימי מחלה. במקום עבודה שבו נהוג שבוע עבודה של 6 ימים הנוסחה היא מספר ימי העבודה בפועל חלקי 25 כפול 1.5.
חשוב לציין כי תקופות היעדרות מסוימות כגון ימי מנוחה שבועית חגים חופשת לידה וימי אבל נלקחות בחשבון בחישוב תקופת הזכאות ואינן פוגעות בצבירה.
ניצול ימי מחלה ומתי המעסיק חייב לשלם
מימוש הזכות לדמי מחלה דורש מהעובד להמציא למעסיק תעודת מחלה חתומה על ידי רופא, המציינת את התקופה שבה העובד לא היה מסוגל לעבוד. החוק קובע מדרג תשלום ייחודי עבור ימי ההיעדרות.
עבור יום המחלה הראשון העובד אינו זכאי לתשלום כלל. עבור היום השני והשלישי למחלה העובד זכאי לתשלום של 50% משכרו הרגיל ואילו מהיום הרביעי ואילך הוא זכאי לתשלום מלא של 100% מהשכר.
יש לשים לב כי למרות שהתשלום בימים הראשונים הוא חלקי או אפסי נהוג להפחית מיתרת ימי המחלה הצבורים של העובד יום מלא עבור כל יום היעדרות. הזכות לניצול ימי מחלה אינה מוגבלת רק למחלתו של העובד עצמו. החוק מאפשר לעובדים להשתמש בימי המחלה הצבורים שלהם גם לצורך היעדרות בשל טיפול בבן משפחה כגון ילד בן זוג או הורה בכפוף לאישורים ולהצהרות הנדרשים בחוק.
נקודה חשובה נוספת נוגעת לביטחון התעסוקתי. החוק אוסר על המעסיק לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה כל עוד עומדים לזכותו ימי מחלה צבורים לניצול. תקופת ההגנה הזו מאפשרת לעובד להחלים ללא חשש מיידי לאובדן פרנסתו.
עם זאת ימי מחלה שלא נוצלו אינם ניתנים לפדיון כספי בסיום יחסי העבודה אלא אם כן קיים הסכם קיבוצי או חוזה אישי הקובע אחרת. כמו כן ימי המחלה אינם ניתנים להעברה למעסיק אחר ואם עובד מסיים את עבודתו וחוזר לאותו מעסיק מאוחר יותר הצבירה מתחילה מחדש.
