חלוקת רכוש בגירושין

חלוקת הרכוש היא כנראה השלב המורכב ביותר של הליך גירושין. כאשר מערכת יחסים שכללה חיים משותפים לאורך שנים מתפרקת יש לכך הלשכות כלכליות אדירות, והן מתבטאות בצורה חריפה ביותר בחלוקת רכוש בגירושין. חלוקת הרכוש היא עניין משפטי מורכב וסבוך, שניתן לדעת כיצד תכנס אליו אך קשה מאוד לחזות כיצד תצא ממנו. אנחנו כאן כדי לנסות ולהפיג, ולו במעט, את הערפל.

דרכי חלוקת רכוש בגירושין

למעשה ישנן שלוש דרכים עיקריות ושונות שניתן לבחור בהן כדי לחלק את הרכוש במקרה של גירושין. ואלו הן:

דרך ראשונה: הסכם ממון

הדרך הראשונה היא דרך שניתן לבחור בה רק מלכתחילה, ולא בדיעבד. כלומר, רק אם בני הזוג השכילו לנסח הסכם ממון בתחילת נישואיהן, או בכל שלב בו מערכת היחסים ביניהם עוד הייתה יציבה, הם יוכלו להיעזר בו במקרה של גירושין.

כך בעצם הסכם הממון ממלא את תפקידו כ"מבטח" של בני הזוג להליך גירושין נעים יותר, מהיר יותר ופשוט יותר. במקרה שקיים בין בני הזוג הסכם ממון תקף, שאושר על ידי הגורמים הנחוצים, חלוקת הרכוש תעשה בהתאם אליו. ללא צורך לערב כל גורם משפטי נוסף.

דרך שנייה: הסכם גירושין

הדרך השנייה לחלק את הרכוש במקרה של גירושין היא בעזרת ניסוח הסכם גירושין. הסכם גירושין כולל בתוכו הסכמות בין בני הזוג לגבי חלוקת כלל הנכסים שברשותם, על פי מה שנכון להם.

חשוב שהסכם כזה ינוסח בעזרת בעל מקצוע בתחום – עורך דין לענייני משפחה, על מנת למנוע הסתבכויות ובעיות בעתיד. שכן, על מנת שהסכם כזה יהיה באמת מוצלח עליו להיות מקיף, ברור, וצופה פני עתיד בצורה כזאת שלא יהיה צורך לדון בו מחדש.

לאחר חתימת שני בני הזוג על ההסכם יש לאשר אותו בבית משפט לענייני משפחה או בבית דין רבני.

דרך שלישית: הגשת תביעה

הדרך השלישית היא כמובן הדרך הכי פחות מומלצת, אך לרבים היא ברירת המחדל, שכן אין זוגות רבים שיש באמתחתם הסכם ממון או אפשרות להגיע להסכמה אמיתית ביניהם ברגעים כל כך מורכבים.

הגשת תביעה לחלוקת רכוש יכולה שתיעשה בפנייה לבית משפט לענייני משפחה, או בפנייה לבית דין רבני בצורה של כריכתה עם תביעת הגירושין הכללית. הדין שחלק על תביעה כזאת הוא חוק יחסי ממון, אם מדובר על זוג שנישא לאחר ה1.1.1974, או הלכת השיתוף, אם מדובר בזוג שנישא לפני תאריך זה.

הלכת השיתוף

כאמור, הלכת השיתוף היא הדין החל על חלוקת רכוש של בני זוג שנישאו לפני הראשון בינואר 1974. הלכה זו של בית המשפט העליון קובעת כי בין בני זוג נשואים חל שיתוף קנייני מיידי בכל רכוש שנצבר בעת הנישואין, ואין זה משנה מי מבני הזוג עמל להשיגו. הלכה זו רלוונטית גם לבני זוג שאינם נשואים, אלא נחשבים לידועים בציבור.

חוק יחסי ממון

חוק יחסי ממון, שנכנס לתוקף בראשית שנת 1974, חלק רק על זוגות שנישאו לאחר תאריך זה. חוק זה קובע הסדר איזון משאבים נדחה, כלומר בין בני הזוג אין שיתוף קנייני מיידי בכל רכוש שנצבר במהלך הנישואין, אלא רק זכות חוזית לקבל מחצית מרכוש זה במקרה של גירושין/ פטירה של אחד מבני הזוג.

אופן חלוקת הרכוש

הכלל הבסיסי

חוק יחסי ממון והלכת השיתוף הם בסיסים חוקיים שונים, ויש לכך השלכות, אך לגבי שני ההסדרים הללו ניתן לומר שהכלל העיקרי בחלקות רכוש בגירושים הוא כדלקמן: כל רכוש שנצבר במהלך הנישואין, על ידי מי מבני הזוג, יחולק שווה בשווה בעת הגירושין.

מה מחלקים?

כאשר מדברים על רכוש שנצבר במהלך הנישואין הכוונה היא להכול: דירת מגורים, עסק, נכסי פרישה כמו קופת גמל ופנסיה, חסכונות, השקעות ועוד. נכסים אלו נחשבים נכסים ממאמץ משותף, גם אם רק אחד מבני הזוג עבד בשבילם.

גם חובות נחשבים למשותפים ויש לחלקם שווה בשווה, זאת אלא אם הוכח שהחוב שנצבר על ידי אחד מבני הזוג נעשה ללא ידיעתו או ללא הסכמתו ועזרתו של בן הזוג השני.

איך מחלקים?

כאמור, כל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין מחולקים שווה בשווה בין בני הזוג, כאשר בנוגע לדירת מגורים נהוג לעשות אחת מהשתיים: למכור את הדירה ולהתחלק ברווחים או שאחד מבני הזוג קונה מבן הזוג השני את חלקו.

עם זאת, לבית המשפט יש את הסמכות לקבוע הסדר שונה, ולחלק את הרכוש של בני הזוג באופן אחר, בהתאם לשיקולי צדק והוגנות.

סעיף 8 לחוק יחסי ממון אף מפרט את הנסיבות בהן בית המשפט יכול לפסוק כך, ואלו העיקריות שבהן: הבדלי כושר השתכרות, פוטנציאל צבירת נכסים עתידיים של בני הזוג, פער בין הנכסים שהיו שייכים לבני הזוג לפני הנישואין ועוד.

נכסים שלא ממאמץ משותף

כאשר דיברנו בסעיף הקודם על אופן חלוקת הרכוש עסקנו בנכסים שנצברו כתוצאה מ"מאמץ משותף", כלומר, במהלך שנות הנישואים של בני הזוג. אך מה עושים עם נכסים שנצברו שלא כתוצאה ממאמץ משותף?

ישנם סוגי נכסים שנחשבים לנכסים שלא ממאמץ משותף: הראשון הוא נכסים שצבר בן הזוג עוד לפני הנישואין, והשני הוא נכסים שניתנו כמתנה הוא בירושה לאחד מבני הזוג במהלך הנישואין.

לפי הכלל הבסיסי נכסים כאלו שייכים לבן הזוג שצבר אותם או שקיבל אותם, והם אינם מתחלקים במסגרת הליך גירושין, אך למעשה אין זה מדויק.

כוונת שיתוף

גם נכסים שנצברו שלא ממאמץ משותף עשויים להיות מחולקים בין בני הזוג במסגרת הליך גירושין, בשווה או בדרך אחרת, מכוח כוונת שיתוף.

כוונת שיתוף משמעותה שבן הזוג שהרכוש שייך לו נהג במהלך חיי הנישואין בדרך שמראה על כוונה לשתף את בן הזוג השני בנכסיו שאינם ממאמץ משותף. חשוב לדעת כי כוונת שיתוף אינה חייבת להתבטא דווקא במילים, בחוזה או בהעברת בעלות, ובדומה לחוזים אחרים, ניתן להוכיח אותה גם מהתנהגות.

בשנים האחרונות בתי המשפט נוטים להקל בחוזק הראיות הנדרשות לצורך הוכחת כוונת שיתוף, כך שכיום הדרישות להוכחת הכוונה האמורה הן קלות יחסית.

אם אחד מבני הזוג מצליח להוכיח כוונת שיתוף של בן הזוג השני ברכושו הוא יהיה זכאי גם למחצית מרכוש זה.

חלוקת רכוש בגירושין: סיכום

חלוקת רכוש בגירושין היא אחד העניינים המורכבים ביותר שמעורבים בהליך, במיוחד כאשר מדובר בפירוקן של מערכות יחסים ממושכות.

קשיים שונים ומגוונים עומדים בפני הליך כזה, וביניהם: חוסר ידיעה והיכרות עם כלל הרכוש שנצבר, ניסיון של אחד מבני הזוג להבריח נכסים, קושי בהבנת המצב המשפטי ועוד.

כאשר מדובר על תביעה לחלוקת רכוש ענן הערפל נהיה כבד אפילו יותר, שכן לבית המשפט יש שיקול דעת רחב בבואו לפסוק בעניינים כאלו. כך נוצר מצב שתוצאות ההליך הן מאוד קשות לחיזוי.

מסיבה זאת חשוב במיוחד להיעזר בעורך דין מומחה לדיני משפחה בהליך חלוקת הרכוש. עורך דין כזה, בזכות הידע והניסיון שלו, יידע לנווט את העניין לכיוון הנכון ולהוביל אתכם לכיוון התוצאה הטובה ביותר עבורכם, בין אם בהליך של הסכמה וגישור ובין אם בהליך משפטי. רוצים לדעת עוד? פנו לעו"ד ליאת פייגל, עו"ד מומחית לדיני משפחה, ונשמח לעמוד לשירותכם.