סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים היה שם מאז חקיקתו של החוק, אי שם בשנת 1963. אך משנת 2008, בעקבות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני, הוא רלוונטי להרבה יותר אנשים. אז מהו ההסדר הקבוע בו? איך יחושבו פיצויי הפיטורים שלכם? מהם יתרונותיו של ההסדר ומהם חסרונותיו? על כל זאת ועוד במאמר שלפניכם.
ההסדר שקובע סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים
ראשית נתחיל בלהסביר מה בכלל נקבע בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים (להלן: החוק). וזאת לשונו:
"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר".
כלומר, החוק מכיר באפשרות של הסדר בין המעסיק לעובד לפיו יפריש המעסיק סכום קבוע בכל חודש עבור פיצויי הפיטורים ובמקומם. עם זאת, החוק מגביל אפשרות זאת, ומאפשר אותה בשני מקרים בלבד:
- אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי.
- התקבל אישור של שר העבודה.
צו ההרחבה לביטוח הפנסיוני
כפי שכבר הזכרנו, צו ההרחבה הפנסיוני הוצא בשנת 2008 על ידי שר העבודה. צו זה מחייב את כל המעסיקים בהרחבת הביטוח הפנסיוני של עובדיהם, כך שחלק מפיצויי הפיטורים יופרשו לביטוח הפנסיוני, ויוחל עליהם באופן אוטומטי ההסדר הקבוע בס' 14 לחוק. כלומר, הם יהוו תחליף לפיצויי פיטורים בעת הצורך.
עם זאת, הצו אינו מחייב את הפרשת מלוא סכום הפיצויים, שהוא 8.33% מהשכר החודשי, אלא מסתפק בהפרשה של 6% מהמשכורת החודשית. כמובן שבמקרה של זכאות לפיצויי פיטורים בפועל, אם המעסיק לא הפריש את מלוא הסכום לקופה יהיה עליו להשלימו באופן עצמאי.
יתרונות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים
להסדר הקבוע בסעיף 14 לחוק ישנם יתרונות רבים לעובד. לעובדים בעלי חוזה עבודה שנחתם לפני שנת 2008 חשוב להכירם, כדי שאם תעמוד בפניהם בעתיד אפשרות חידוש החוזה הם יבינו היטב את ההשלכות.
יתרון 1: הכסף נשאר אצל העובד
ככלל, הכסף שמופרש על פי סעיף 14 לחוק לביטוח הפנסיוני יישאר רכושו של העובד גם אם הוא לא יפוטר ויחסי העבודה יגיעו לסיומם בדרך אחרת. זאת בשונה מפיצויי פיטורים רגילים, שהזכאים להם הם אך ורק מי שפוטרו או התפטרו מאחת הסיבות המנויות בחוק.
לכלל זה יש חריג אחד, והוא שאם נקבע כי העובד פוטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים, על פי ההסכם הקיבוצי או על פי קביעת בית הדין לעבודה, אזי הכסף שהופרש לביטוח הפנסיוני יוחזר למעסיק.
חשוב להדגיש כי עובד שנסיבות סיום עבודתו לא מזכות בפיצויי פיטורים לא יוכל למשוך את הפיצויים מקופת הביטוח הפנסיוני אלא אם:
- התקיים אירוע ביטוחי, כגון: פרישה לפנסיה, תאונה, מוות.
- המעסיק נתן את אישורו לכך.
יתרון 2: כספי הפיצויים בטוחים
פיצויי פיטורים המופרשים בכל חודש לביטוח הפנסיוני הם יותר בטוחים באופן יחסי מפיצויי פיטורים הנותרים אצל המעסיק.
כך למשל מעסיק שפושט רגל חב בפיצויי פיטורים כלפי עובדיו, אך בסופו של דבר הוא ככל הנראה יתקשה לפרוע חוב זה. אם מראש דאג המעסיק להפריש את פיצויי הפיטורים, או לפחות את חלקם, מידי חודש, הרי שהעובד יזכה לקבל את המגיע שלו גם במצב עניינים שכזה.
יתרון 3: תשואות
במקרה בו הכספים הפנסיונים מושקעים באופן חכם, לרוב התשואות בקופה יהיו חיוביות, כלומר הכסף יצבור ערך נוסף וכך פיצויי הפיטורים שיגיעו בסופו של דבר לידיו של העובד יהיו גבוהים מאלו שהוא זכאי להם.
החסרונות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים
לאדם שיש לו אפשרות בחירה בין חוזה עבודה שמחיל את סעיף 14 לחוק ובין חוזה עבודה שאינו מחילו, חשוב, לא פחות מידיעת היתרונות ,לדעת גם את החסרונות שמכיל ההסדר.
חיסרון 1: מה שיש בקופה זה מה שיש
בסעיף היתרונות הזכרנו שלעיתים הסכום שמצטבר בקופה יהיה גבוה יותר מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד, אך האמת היא שהדבר יכול להיות גם הפוך. כלומר, תשואות הקופה אינן תמיד חיוביות, ואם המעסיק הפריש בכל חודש את הסכום המלא בעבור פיצויי פיטורים אין הוא צריך להשלים את הסכום בקופה, אף אם הוא נמוך מזה המגיע לעובד.
חיסרון 2: שינוי בשכר
על פי החוק פיצויי פיטורים משולמים על פי השכר האחרון והגבוה, אך אם חל ההסדר של סעיף 14 לחוק, והמעסיק אכן הפריש את מלוא הסכום מידי חודש, הדבר יפגע בסכום פיצויי הפיטורים של מי ששכרו עלה במהלך תקופת עבודתו.
נסביר: עובד שחל עליו ההסדר של סעיף 14 וששכרו במשך 4 שנים עמד על 10,000 ₪, ולאחר מכן הועלה למשך שנה ל15,000 ₪, יהיה זכאי לפיצויים עבו 4 השנים הראשונות על פי שכרו האמיתי באותן שנים, 10,000 ₪. לעומת זאת, אם לא היה חל סעיף 14 אותו עובד היה זכאי לפיצויים על פי המשכורת האחרונה והגבוהה, כלומר – 15,000 ₪.
סיכום וטיפ חשוב
בהחלת סעיף 14 לחוק על חוזה עבודה טמונים חסרונות ויתרונות שנים, אך למעשה החל משנת 2008 אין ממש ברירה אחרת, לפחות בנוגע לחלק מכספי פיצויי הפיטורים.
מה שכן חשוב מאוד לדעת הוא שמשרד האוצר אינו ממליץ למשוך בפועל את כספי פיצויי הפיטורים מקופת הביטוח הפנסיוני במקרה של סיום העבודה. זאת מכיוון שמשיכה כזאת עלולה להקטין את גובה הקצבה החודשית בפנסיה ביותר מ1/3. בנוסף, הדבר עלול להביא לביטולן של הטבות מס בעת הפרישה ולהטלת מס הכנסה על כפסי הפיצויים.
לייעוץ בתנאי חוזה עבודה, בפיצויי פיטורים ובכל עניין הקשור לדיני עבודה פנו לעו"ד ליאת פייגל, עו"ד מומחית לדיני עבודה.
שאלות ותשובות בנושא סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים
סעיף 14 לחוק פיצויי הפיטורים מסדיר את ההפרשות החודשיות של המעסיק אל קופת פיצויי הפיטורים של עובד כזה או אחר. ב-2008 ניתן צו הרחבה לביטוח הפנסיוני, ששינה במידה רבה את הצורה בה מפריש המעסיק את פיצויי הפיטורים. לפי צו זה, המעסיק צריך להפריש את הפיצויים אל קרן הפנסיה של העובד, אך הוא לא חייב להפריש את הסכום המלא (8.33%), אלא לפחות 6%. במקרה של פיטורי עובד, יצטרך להשלים המעסיק באופן עצמאי את הסכום.
במידה והעובד אינו מפוטר, פיצויי הפיטורים שלו לא "נעלמים". הפיצויים מראש מופרשים אל קרן הפנסיה שלו, כך שכאשר יצא העובד אל גמלאות, הם יהיו מרכיב מסוים מסך הנכסים שיושבים בקרן הפנסיה שלו. בהתאם לזאת, הקצבה החודשית שיקבל העובד בתור גמלאי תהיה גדולה יותר.
במידה והעובד אינו מפוטר, פיצויי הפיטורים שלו לא "נעלמים". הפיצויים מראש מופרשים אל קרן הפנסיה שלו, כך שכאשר יצא העובד אל גמלאות, הם יהיו מרכיב מסוים מסך הנכסים שיושבים בקרן הפנסיה שלו. בהתאם לזאת, הקצבה החודשית שיקבל העובד בתור גמלאי תהיה גדולה יותר.
המעסיק יכול להפריש בין 6% לבין 8.33% לטובת פיצויי הפיטורים של העובד. למרות זאת, הסכום שיכול עובד לקבל בתור פיצויי פיטורים עשוי להיות גדול יותר מסכום ההפרשה. זאת מכיוון שהסכום מופרש אל קרן הפנסיה, שם הוא מושקע בנכסים שונים וניירות ערך, מה שגורם לו במרוצת הזמן לצבור תשואה.
